גזר דין בתיק ת"פ 37913-01-12

1.         כתב האישום שהוגש נגד הנאשמת ייחס לה עבירות של שוד מזוין, תקיפת זקן הגורמת חבלה חמורה ואיומים.

בתשובה לכתב האישום כפרה הנאשמת בעובדות המגבשות את עבירות השוד והאיומים והודתה בשפיכת מי הקומקום הרותחים על המתלוננת כשלטענתה פעלה כך כדי להגן על עצמה מפני המתלוננת שתקפה אותה.

2.         המתלוננת ילידת 1927, הנאשמת ילידת 1951. לאחר שנשמעו הראיות הורשעה הנאשמת בתקיפת המתלוננת, עבירה של תקיפת זקן הגורמת חבלה חמורה ובעבירה של איומים. נדחתה גרסת הנאשמת שפעלה מתוך הגנה עצמית.

3.         הנאשמת והמתלוננת גרו בשכנות באותו רחוב בפתח תקווה והכירו זו את זו מספר חודשים לפני האירועים נושא כתב האישום. לא הייתה מחלוקת שהן שוחחו מידי פעם והנאשמת לוותה ממנה כסף. כשלושה חודשים בערך לפני האירוע נושא כתב האישום הגישה המתלוננת נגד הנאשמת תלונה במשטרה והאשימה אותה בגניבת שתי טבעות מביתה. היא מסרה שהנאשמת הגיעה לביתה וביקשה הלוואה של 10 ש"ח וניצלה שהותה במקום, הסתובבה בחדר וכשעתיים אחרי שהלכה היא הבחינה שחסרות לה שתי טבעות והיא חושדת שהנאשמת גנבה אותן.

על פי הממצאים שנקבעו בהכרעת הדין, ביום הרלוונטי הגיעה הנאשמת לדירתה של המתלוננת כדי להחזיר לה חוב של 30 ש"ח ולתת לה סכין, על פי בקשתה של המתלוננת (כדי לקטוף תפוזים מהם רצתה המתלוננת לרקוח ריבה). כשנכנסה הנאשמת לדירה הניחה את הסכין על השידה והתכוונה להחזיר לה את החוב ולצאת. המתלוננת ביקשה ממנה שתישאר לדבר אתה ולשתות כוס תה. המתלוננת חיממה את המים בקומקום ולפתע נעמדה (המתלוננת) מול הנאשמת ודרשה ממנה בצורה מאיימת שתחזיר לה את ה"ברילנטים" שלה (הכוונה לטבעות שלטענת המתלוננת גנבה לה הנאשמת מהדירה), כשהיא אוחזת בסכין בידה השמאלית. המתלוננת נתנה לה מכה ברגל וצעקה לעברה: "תחזירי תחזירי... לובה את לא תצאי מכאן חיה, גם יורי יבוא אתנו ויהרוג אותך". המתלוננת חסמה את דרכה של הנאשמת החוצה, בתגובה זרקה הנאשמת לעברה בגד שהיה מונח שם אבל המתלוננת הזיזה את הראש והבגד נפל. משהמשיכה המתלוננת לאחוז בסכין, היא חששה שהיא תפגע בה והחליטה לשפוך את המים החמים שבקומקום על ידיה של המתלוננת. המתלוננת התכופפה ורצה לכיוון הפרוזדור והמים נשפכו לה על הראש וגרמו לה חבלות חמורות של כוויות. הנאשמת עזבה את המקום וחזרה לביתה. טענת הנאשמת שפעלה מתוך הגנה עצמית נדחתה והיא הורשעה בעבירה של תקיפת זקן בניגוד לסעיף 368 ו' (ב) לחוק  העונשין.

            עבירת האיומים לאחר שהנאשמת עוכבה לחקירה במשטרה היא איימה באומרה לשוטר: "אני אהרוג אותה", כשהיא מתכוונת למתלוננת.

            לאחר שנשמעו הטיעונים לעונש הוריתי על קבלת תסקיר שירות המבחן וחוות דעת הממונה על עבודות השירות.

4.         תסקיר שירות המבחן

הנאשמת מוכרת לשירות המבחן מחקירת המעצר שנעשתה בעניינה. הנאשמת בת 61, ילידת אוקראינה, עלתה לארץ בשנת 1995. בארץ מוצאה סיימה תואר כמהנדסת אלקטרוניקה ותקשורת ועבדה במקצוע. לאחר עלייתה לארץ חוותה משבר תעסוקתי ועבדה בעבודות מזדמנות. לפני כשנתיים פוטרה מעבודתה לאחר שאובחנה כחולה בטרשת נפוצה. נישאה בשנת 1981. לבני הזוג בת. בעלה של המתלוננת שם קץ לחייו יומיים לאחר מעצרה. לתפיסתה יש קשר בין מעצרה והאשמות שיוחסו לה להתאבדותו של הבעל. הנאשמת שיתפה בדבר מערכת יחסים משמעותית וקרובה ששררה ביניהם במהלך שנות נישואיהם. לפני כשנה עברה הבת להתגורר עם בן זוגה באוסטרליה. הנאשמת חווה את עזיבת הבת כנטישה, כשמאז אירוע העבירה הקשר ביניהם רופף. הנאשמת הודתה בתקיפת המתלוננת, לקחה אחריות על מעשיה והביעה חרטה. תיארה מערכת יחסים של שכנות טובה עם המתלוננת שהייתה מבוססת על עזרה הדדית ומתן הלוואות כספיות. תיארה את הרקע לביצוע העבירה בהאשמות שהטיחה כלפיה המתלוננת על גניבת תכשיטים. וויכוח שהלך והסלים. מסרה כי חשה מותקפת ומאוימת על ידי המתלוננת ולכן הגנה על עצמה והגיבה באלימות מתוך בלבול, בהלה, חוסר אונים ואיבוד שליטה. שללה כל כוונה או תכנון לפגוע במכוון במתלוננת. הנאשמת הביעה בושה וחרטה על התנהלותה במהלך האירוע וגילתה אמפתיה כלפי המתלוננת. תיארה תחושות אשמה כבדים. שיתפה בהפסדים הרבים שהיא חווה, בכל מישורי חייה בשל ביצוע העבירות (כמו אובדן בעלה, הנתק מבתה והקושי שלה שפגעה במתלוננת).

עם שחרורה ממעצר (לאחר כחודשיים) השתלבה בפיקוח השירות, בטיפול פרטני שבועי. הגיעה באופן עקבי לפגישות.

קצינת המבחן התרשמה כי הנאשמת בעלת ערכים נורמטיביים, ללא עבר פלילי וללא מאפייני אישיות אלימים והאירוע הוא בבחינת אירוע חריג עבורה והחוויות אותן עברה לאחר מעצרה העמידו אותה על חומרת מעשיה, כך שיש בהן כדי להפחית את רמת הסיכון להישנות התנהגות אלימה  ובעייתית בעתיד. קצינת המבחן מציינת שהנאשמת אינה זקוקה להתערבות טיפולית וממליצה להימנע ממאסר בפועל שעלול להחליש אותה, להביא לנסיגה קונקרטית ורגשית במצבה ולפגוע במאמציה לשיקום חייה. משכך, באה קצינת המבחן בהמלצה לאפשר לנאשמת לרצות עונש מאסר בפועל, ככל שיוטל עליה בעבודות שירות ומאסר על תנאי צופה פני עתיד.

הנאשמת נמצאה מתאימה לבצע עבודות שירות.

5.         טיעוני ב"כ המאשימה לעונש

ב"כ המאשימה עמדה על אופייה של העבירה ועמדתו המחמירה של המחוקק כפי שהיא עולה מסעיף 368 ו' (ד) הקובע שמי שהורשע בעבירה לפי סעיף זה יוטל עליו עונש שלא יהיה, בהיעדר טעמים מיוחדים שיירשמו, כולו על תנאי. ב"כ המאשימה הדגישה חומרתה של העבירה, בעיקר בשים לב לגילה של המתלוננת שהייתה בת 84 בעת האירוע. עוד ציינה לחומרה שלאחר האירוע הנאשמת עזבה את המקום כאשר הנאשמת חבולה. היא הוסיפה שגם לאחר האירוע איימה הנאשמת שתפגע במתלוננת. היא ציינה שמעשי הנאשמת מתאפיינים באכזריות תוך ניצול כוחה העדיף של הנאשמת על פני המתלוננת. בנוסף ציינה לחומרה את הנזקים הגופניים הקשים שנגרמו למתלוננת שנזקקה להשתלת עור ואושפזה למשך 23 ימים. בנוסף, ציינה לחומרה השפעתו של האירוע הטראומתי על נפשה של המתלוננת שמצאה עצמה מותקפת בתוך ביתה. בנוסף, עמדה ב"כ המאשימה על שיקולי הרתעה ועונש. ב"כ המאשימה עמדה על פערי הגיל בין המתלוננת לנאשמת וחוסר האונים של המתלוננת להגן על עצמה מפני הנאשמת. היא ציינה כי תוצאותיו של האירוע עלולים היו להיות חמורים יותר ורק בדרך נס לא הסתיים האירוע בתוצאות חמורות יותר. ב"כ המאשימה הציעה לקבוע את מתחם העונש ההולם בין 2 שנות מאסר ל - 4 שנות מאסר, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת. המאשימה עתרה לעונש של 3 שנות מאסר בהתחשב בהיעדר עבר פלילי ונסיבות חייה המצערות של הנאשמת. ב"כ המאשימה ביקשה שלא לאמץ את עמדת שירות המבחן.

6.         טיעוני ב"כ הנאשמת לעונש

ב"כ הנאשמת לא חלקה על חומרתו של האירוע והנזקים הקשים שנגרמו למתלוננת. עם זאת, היא חלקה על טיעוניה של ב"כ המאשימה בכל הנוגע להחמרה בשל גילה של המתלוננת. היא טענה כי המקרה הנידון איננו אחד מאותם מקרים אליהם כיוון המחוקק בחוקקו  את סעיף 368 ו' לחוק העונשין הדן בתקיפת זקנים. היא הפנתה לממצאי הכרעת הדין וציינה שעל פי הקביעה של בית המשפט הנאשמת לא הגיעה לביתה של המתלוננת על מנת לתקוף או לשדוד אותה, אולם למרבה הצער הדברים הסלימו והנאשמת נותנת את הדין על מעשיה. ב"כ הנאשמת ציינה שהנאשמת הייתה עצורה במשך כחודשיים ואחר כך במעצר בית עם אזיקון במשך כ - 4 חודשים. היא ביקשה להסתפק בעבודות שירות שלא לתקופה המרבית.

הנאשמת אמרה דברה אחרונה, היא הביעה צער על התנהגותה במהלך האירוע וטענה כי פעלה כפי שפעלה מחמת מצוקה אליה נקלעה מאחר ולא היה לה פתרון אחר. היא התייחסה למהפך שהתחולל בחייה לאחר האירוע וציינה שנותרה ללא משפחה, אחרי שבעלה שם קץ לחייו ("אולי זה מבושה שאשתו עשתה משהו") ובתה נטשה אותה ועברה להתגורר בחו"ל. היא מטפלת היום באמה הקשישה. הנאשמת אמרה את הדברים כשהיא ממררת בבכי וניכר היה עליה שדבריה אינם מן השפה אל החוץ והיא מתייסרת בשל האירוע נושא כתב האישום.

7.         דיון והכרעה

אין חולק שמדובר באירוע קשה שתוצאותיו קשים למתלוננת ולנאשמת גם יחד. כפי שקבעתי בהכרעת הדין, הנאשמת לא הגיעה לביתה של המתלוננת כדי לתקוף או לחבול בה. מדובר בעבירה לא מתוכננת, שבוצעה בסיטואציה שהסלימה והנאשמת הגיבה להתנהגותה של המתלוננת ולחשדות שהטיחה כלפיה, מתוך בהלה, בלבול ואיבוד שליטה. החבלות שנגרמו למתלוננת הן חמורות והסבל שנגרם לה בעטיין הוא ללא ספק קשה יותר כשמדובר באישה קשישה. מבלי להצדיק תגובתה חסרת הרסן של הנאשמת, לא ניתן להתעלם מכך שהיא באה בתגובה להתנהגותה המאיימת של המתלוננת שדרשה מהנאשמת להחזיר לה את ה"ברילנטים" שלשיטתה הנאשמת גנבה ממנה. מבלי להתעלם מגילה של המתלוננת ובהתחשב בסיטואציה שגרמה לאירוע, אני סבורה, כפי שטענה ב"כ הנאשמת, שלא מדובר באירוע תקיפה אליו כיוון המחוקק בסעיף 368 ו' לחוק העונשין.